הזמנה של כלה

הצג של הטלפון מהבהב ואני רואה את שמה של חברתי. חברה שמתחתנת מחר! איזה כיף לי. אמנם לא נפגשנו כבר זמן מה, אבל חברה קרובה היא חברה קרובה וכשהיא בוחרת להתקשר אלי יום לפני החתונה אני מתרגשת.

"יערה!" אני שומעת אותה בצד השני. "אני יודעת שזה ברגע האחרון אבל אולי במקרה זה יתאים. חשבתי עם מי בא לי להיות מחר, לפני החתונה ו...אולי.. אם זה יסתדר לך, אשמח שתבואי, ונעשה מדיטציה ויוגה ביחד. את יודעת, עם כל ההתרגשות, קצת קשה לשבת במדיטציה."

אם זה יסתדר לי?! בטח. בטח שמסתדר לי. כלה ביום חתונתה מבקשת את קרבתי. ביום הגדול והנהדר הזה. הבטן כבר מתמלאת במערבולת של פרפרים ובבת אחת אני נזרקת לכיתה ב' כשילדת היומולדת הזמינה אותי לשבת בכיסא לידה. כמה מקובלת ומיוחדת הרגשתי באותו רגע! באמת שאלתי את עצמי, אני חושבת לי, איך יצא שמחר יש לי יום שלם בלי כמעט אף פגישה? ועכשיו אני יודעת, כל המתאמנים בעולם פינו את עצמם לכבודנו, כדי שאוכל לנסוע אליה ולהיות אתה.

"בטח שאני יכולה!" אני אומרת, "רוצה שנעשה גם CLEARWAY ?"

CLEARWAY זו שיחה אימונית שמכינה לפגישות חשובות, ריאיונות, מבחנים, דייטים, טסטים, חתונות... זה נשמע לה רעיון מצוין ואנחנו קובעות למחר.

למחרת אני מגיעה בצהריים. אחרי חיבוקים וקצת דיבורים אני מנחה אותנו במדיטציה קצרה. אחר כך שיחת CLEARWAY אימונית - שמנקה את הדאגות ומחדדת את הכוונות שאיתן היא מגיעה הערב. כבר הגוף והתודעה שקטים יותר... אחר כך תרגול יוגה שמטמיע את העבודה שעשינו בשיחה האימונית ובסוף קינוח מתוק במסאז' קצר (זה לא מקצוע שלי, זה תחביב J ) הרפיה, עוד חיבוק ויאללה... למאפרת!

הזמן שלנו יחד היה אחד הימים המקסימים בחיי. לא הרבה פעמים יש רגעי חסד כאלה של חיבור שבהם מתאפשר לי לתת את עצמי עם כל הקשת של המתנות.

בערב פגשתי כלה יפיפיה, מאירה, כולה לב ענק. וברגע קטן שהיה בינינו היא לוחשת לי, שההכנה שעשינו הייתה ממש במקום.